החלטה בתיק רע"א 5873/13

1.        בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 22.8.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי) בת"א 49718-10-12, במסגרתה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים לתיקון כתב תביעתם.

רקע והליכים קודמים

2.        בתאונת דרכים שארעה ביום 16.5.2012 נפגעה משפחת המבקשים. אם המשפחה, שהייתה בחודש השמיני להריונה, מצאה את מותה, ועם מותה מת גם העובר שברחמה. המבקשים, אב המשפחה ובנו, נפגעו אף הם בתאונה.

3.        בגין אירוע זה, הגישו המבקשים תביעת תלויים ויורשים כנגד מבטחת הרכב (היא המשיבה 1, להלן: המשיבה). בהמשך, הגישו המבקשים בקשה לתקן את כתב התביעה בשני עניינים: האחד, הוספת עילת תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו למבקשים בתאונה, וזאת לאחר שנזקים אלה התגבשו; והשני, הוספת עילת תביעה בגין הנזקים שנגרמו לאבי העובר, המבקש 1, כתוצאה ממותו של העובר. אשר לתיקון השני שהתבקש, טענו המבקשים כי לעובר עצמו אין עילת תביעה, אולם, מותו של העובר מקנה להוריו זכות תביעה וזאת בעקבות ההלכה שנקבעה בע"א 754/05 לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (5.6.2007), (להלן: עניין לוי), שבגדרה נפסקו פיצויים להורים בעקבות מות עובר בעת לידתו. בעניין זה, העלו המבקשים שתי עילות תביעה חלופיות - האחת, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: פקודת הנזיקין), לפיה יש לראות בנהג הרכב הפוגע אחראי לנזקים שנגרמו עקב מות העובר. השנייה, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), לפיה יש לראות בפגיעה בעובר כגרימת "נזק גוף" להוריו.

4.        המשיבה מצידה, הסכימה לתיקון כתב התביעה ככל שהוא נגע לנזקי הגוף שנגרמו למבקשים בתאונה, אולם התנגדה לתיקון הנוגע לנזקים שנגרמו בעקבות מות העובר. נטען כי, לא יכולה להיות למבקשים עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין, שכן התביעה נגדה, כמבטחת הרכב, מוגשת מכוח חוק הפיצויים ונוכח עקרון ייחוד העילה. בנוסף לכך, המשיבה טענה כי ההלכה שנקבעה בעניין לוי, עניינה תביעת רשלנות רפואית לפי פקודת הנזיקין, ואילו במקרה דנא, הלכה זו אינה חלה שכן עסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים.

5.        בית המשפט המחוזי קיבל, בהתאם להסכמת המשיבה, את בקשת המבקשים לתיקון כתב התביעה שעניינה הוספת העילה בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בתאונה. מאידך גיסא, בית המשפט דחה את בקשתם לתיקון כתב התביעה בעניין הנזקים שנגרמו בעקבות מות העובר. לעניין עילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין, נקבע, כי בהתאם לעקרון ייחוד העילה בחוק הפיצויים, לא יכולה לקום למבקשים עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין. לעניין עילת התביעה מכוח חוק הפיצויים, בית המשפט בחן את החלתה של ההלכה שנקבעה בעניין לוי על המקרה דנא. הודגש, כי בעניין לוי הפיצויים שנפסקו להורים הם פיצויים בראש הנזק של כאב וסבל בגין נזקי גוף שהובילו למות העובר. ואולם, בעניין זה, נוכח הכללים לחישוב הפיצויים מכוח חוק הפיצויים, לפיהם הפיצוי בגין כאב וסבל הוא פיצוי קבוע ומוגבל הנגזר משיעור הנכות, הרי שבסופו של דבר לא תהיה לתיקון כתב התביעה משמעות כספית. משנמצא כי אין בטענת המבקשים תועלת, נקבע שאין טעם בתיקון המבוקש.

           כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

הבקשה

6.        בבקשה נטען כי אין חולק שלעובר עצמו אין זכות תביעה, אך ההורים זכאים לפיצוי בגין הנזק שנגרם עקב מות העובר, והשאלה היא מכוח איזו עילה הם זכאים לפיצוי זה. דהיינו, האם עילת התביעה היא מכוח חוק הפיצויים, שכן הנזק הוא בגדר "נזקי גוף" של ההורים, או שמא, להורים קיימת עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין. לשיטת המבקשים, בית המשפט המחוזי הניח כי הנזק ממות העובר כלול בתביעה שמכוח חוק הפיצויים, אך הנחה זו אינה נקייה מספקות. לטענתם, יש בכך משום חקיקה שיפוטית המרחיבה את הגדרת "נזקי גוף" בחוק הפיצויים, הרחבה אשר מובילה לכך שהורים נותרים ללא פיצוי בגין מות העובר, וזאת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך נטען, כי התפיסה של העובר כאישיות נפרדת מהוריו עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בעניין לוי ואין הצדקה "לערבב" את הנזקים שנגרמו להורים עם נזקי העובר. נטען, כי ככל שהנזק הנובע ממות העובר אינו כלול בעילה לפי חוק הפיצויים, הרי שעקרון ייחוד העילה אינו חל ולהורים האפשרות להגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בטענות המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה ומבלי שיש בכך הכרעה במחלוקת לגופה.

8.        תחילה יוטעם, ולדידי די בכך כדי לחייב את דחיית בקשת רשות הערעור מבלי להתייחס לגוף הטענות המועלות בה, שאין בבקשה ולא נימוק אחד מדוע יש מקום ליתן למבקשים רשות ערעור בשלב זה, בהיות ההחלטה שהם משיגים עליה החלטת ביניים ונוכח העקרון היסודי שלפיו, ככלל, המועד לערער על מכלול ההחלטות הניתנות במהלך ההליך הוא במסגרת הערעור בזכות על פסק הדין. על המבקש רשות לערער על החלטת ביניים לנסות לשכנע את ערכאת הערעור מדוע יש מקום לסטות מעקרון היסוד האמור ומדוע מוצדק לדון בהשגה לגופה בטרם הסתיים ההליך בערכאה הדיונית. כידוע, מה שנראה חשוב בשלב זה של ההליך לעיתים מאבד מחשיבותו נוכח תוצאת פסק הדין. בנוסף, יש לאפשר לבית המשפט לנהל את ההליך ברציפות וביעילות, עד תומו, ולא לעכבו בדרך של הגשת בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים. מטעם זה נמנו בפסיקת בית משפט זה השיקולים שיצדיקו מתן רשות ערעור על החלטת ביניים (ראו, למשל, רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר רוזנר (22.5.2011); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012)). עיון בבקשה שלפני מעלה, כי המבקשים לא כללו בה ולו נימוק אחד מדוע לדעתם ראוי ליתן להם רשות ערעור ולקיים דיון בסוגיה שהם מעלים בטרם הסתיים ההליך בבית משפט קמא. ברי כי העובדה שמדובר בסוגיה חדשנית או ב"נושא בתולי" (כלשון בא-כוח המבקשים) אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור. אין ערכאת הערעור אמורה להביע דעתה בנושא שיכול והדיון בו יתייתר נוכח תוצאת פסק הדין, שכן דיון כזה לפניה הוא בבחינת דיון תיאורטי שאין מקומו בבית המשפט. כאמור, די בכך שהמבקשים כלל לא נימקו מדוע יש מקום ליתן להם רשות ערעור, ולא ראוי להמתין לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי, כדי להביא לדחיית בקשתם.

• 9.        זאת ועוד - הכלל ביחס לבקשות רשות ערעור על החלטות ביניים שעניינן החלטות דיוניות, ובכללן סוגית תיקון כתב טענות, הוא שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות אלה, אלא לעיתים נדירות כאשר נמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ, פסקה 5 (10.8.2006)). נראה כי במצב הדברים בבקשה שלפני, אין מקום לסטות מן הכלל כי זמנו של הערעור על מכלול ההחלטות הניתנות במהלך הדיון, הוא לאחר סיום בירור התובענה ומתן פסק הדין. ככל שיהיה בכך צורך, תעמוד למבקשים האפשרות לערער על פסק הדין כולו, ובמסגרת הערעור בזכות יוכלו לכלול את טענותיהם בעניין תיקון כתב התביעה והשאלות המשפטיות המתעוררות בקשר לבקשתם לתקנו (ראו: רע"א 1450/13 נגאר בע"מ נ' גלאל, פסקה 5 (15.4.2013)). אכן, כשמדובר בבקשה לתיקון כתבי טענות, לעיתים יש טעם לברר השגה על החלטה הניתנת בבקשה זו עוד בטרם מתברר ההליך לגופו, שכן אם ההחלטה תשונה על-ידי ערכאת הערעור יכול ותהא לכך השלכה ממשית על ניהול הדיון בתובענה. אלא שבמקרה דנא, בשל אופיין של הטענות שהמבקשים מבקשים להוסיף לכתב התביעה, איני סבור כי אי ההתערבות המיידית תיצור מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין. כלומר, בירור השאלות אותן מעוררים המבקשים בשלב שלאחר מתן פסק הדין, לא יפגע בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי ובאופן בירור תביעתם הנוכחית של המבקשים, שכן בעיקרו של דבר לכאורה נראה כי מדובר בסוגיות שאינן מצריכות פרישת תשתית עובדתית, או תשתית מצומצמת בלבד. ודוק - אם לא כך הוא, היה על המבקשים להצביע על הקשיים שיגרמו אם השגתם לא תתברר בטרם הסתיים ההליך בבית המשפט המחוזי והם כלל לא עשו כן, כאמור לעיל. יתרה מזו, המבקשים עצמם, בהודעתם לבית המשפט המחוזי מיום 17.6.2013, ציינו כי נושא מות העובר לא משליך על הדיון בכל יתר העילות וניתן להתייחס לשאלה זו בסיכומים. משמע שגם אם תשונה ההחלטה נשוא הבקשה דנא בשלב הערעור על פסק הדין, לא תגרם תקלה ממשית ולא ייווצר מצב בלתי הפיך.

10.      אכן, לעיתים יהיה מקום ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים כאשר מדובר בהחלטה מוטעית בעליל שאין טעם להותירה על כנה. אלא, שמבלי לקבוע מסמרות, נדמה כי אין לומר על החלטת בית המשפט המחוזי שהיא מוטעית מעיקרא, ונראה כי טעמיה בצידה. כאמור, סוגיה זו ראוי שתתברר במסגרת הערעור על פסק הדין ולא במסגרת בקשת רשות ערעור, ככל שהמבקשים יראו לנכון להגיש ערעור שכזה. בסופו של יום, יתכן שדעתם של המבקשים תהיה נוחה מהפיצוי הכולל שייפסק להם והם לא יחפצו להוסיף ולהתדיין בערכאת הערעור, על כל העלויות והסיכונים הכרוכים בכך, ויתייתר הצורך לדון בטענות החדשניות שמעלים המבקשים בבקשה דנא. גם מטעם זה ראוי להניח לסוגיה, לפחות בשלב זה, ואין מקום ליתן רשות ערעור.

11.      סוף דבר, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י' בכסלו התשע"ד (‏13.11.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    סח